הבוגרים.ות נתנו הופעה | סיקור תערוכת הבוגרים במחלקה לתקשורת חזותית, אוניברסיטת חיפה (2025)
- Liron D Ziskind
- 6 days ago
- 24 min read
כתב וסיקר: לירון זיסקינד
צילומים: לירון זסיקינד, בוגרי המחלקה
חלפה שנה מאז סיימתי את לימודיי בקמפוס של ויצו, כיום חלק מאוניברסיטת חיפה. מקום שהיה עבורי כבית שני. למרות האיחוד המוסדי, הקמפוס נותר כשהיה: אותם מסדרונות, אותם מרצים אהובים, ואותה רוח יצירתית שמפעמת בסטודנטים. לכן, חיכיתי בציפייה דרוכה לתערוכת הבוגרים של 2025. לא רק מתוך עניין מקצועי, אלא גם כמי שמכיר מקרוב את הבוגרים המציגים ואת המרצים שמנחים אותם. חלקם ליוויתי כחונך משנה א', אחרים הכרתי דרך הגשות אליהן הוזמנתי, והיתר דרך פעילותי באינסטגרם. השנה, תערוכת הבוגרים קיבלה תפנית רעננה ומסקרנת, עם קונספט של "סלון ביתי" שהתבטא באוצרות התערוכה. זו גישה נועזת, ששידרה רעננות והתבססה על למידה מלקחי השנים הקודמות, כולל מחזורי שלי. עם זאת, לצד השיפורים המבורכים, עדיין יש מקום לשיפור.
מיתוג התערוכה : נועז מדי, אך עם פוטנציאל
המיתוג השנה היה נועז מאוד — אולי אף מעבר לנדרש. הצבע הירוק הניאוני הבוהק, אף שהוא טרנדי, הקשה על הצפייה, במיוחד במסכים גדולים או בפרינט. רק בהמשך הבנתי את הרעיון מאחוריו, אך התחושה הראשונית נותרה מעט מאולצת. וחבל, כי הייתה כאן התחלה מעניינת עם פוטנציאל עיצובי ברור. אני בטוח שעם עוד זמן עבודה וחשיבה, ניתן היה לפתור את הבחירה הצבעונית הזאת בצורה מדויקת יותר.
השימוש בטיפוגרפיה כמסכות להצצה לפרויקטים — היה מבריק. הוא מצליח לסקרן ולשדר תחושה של תערוכה חיה, נועזת ובוגרת. הטיפוגרפיה במיתוג עוררה עניין, אך לצערי לא נוצלה עד תום.
המיתוג היה יכול וצריך להתרחב הלאה: מפות התמצאות שהיו חסרות וגרמו לקושי בניווט בין הפרויקטים, גלויות ייחודיות כפי שנהוג במוסדות דומים, ומזכרות בחנות הבוגרים. כל אלו היו מעצימים את החוויה ומחברים טוב יותר בין הזהות הגרפית לבין המרחב הפיזי.
גם אתר הבוגרים יכל להיות יותר טוב, הוא קשה לניווט במיוחד במובייל. והציג את הפרויקטים בצורה שמחמיצה את הפוטנציאל שלהם. ולמרות שאני מבין שהיו אילוצים, נוצר פער בולט בין קונספט המיתוג לבין קונספט האוצרות — וחבל. מטרת המיתוג היא להשתלב באוצרות ולשדר עוצמה משותפת, ולא לעמוד בנפרד. ומיתוג טוב לא יכול להישען רק על טיפוגרפיה טובה — הוא זקוק לחיבור עמוק בין עיצוב, חוויית משתמש וחוויית הצפייה הפיזית.
מיתוג תערוכת הבוגרים - אוניברסיטת חיפה 2025 בחלל
אוצרות: צעד קדימה, אך עוד נדרשים שיפורים
האוצרות השנה הייתה הרבה יותר מסודרת, יצירתית ורעננה לעומת השנים הקודמות. הקונספט של "סלון בייתי" היה מאוד מוצלח והורגש היטב בתערוכה. בלטו לטובה מהלכים כמו ריכוז פרויקטי UX/UI בחדר ייעודי עם מסך תצוגה, וכן פינה נפרדת לפרויקטי ספרים. אך גם כאן יש לא מעט נקודות לשיפור. חלק מהפרויקטים הוסתרו או נבלעו. חלק מהפרויקטים הוצבו בצורה לא מדויקת, סמוך לפרויקטים רועשים או חזותיים יותר, או פשוט במיקומים לא נגישים — ולמרות הרצון של האקדמיה להבליט את אותם פרויקטים היא דווקא פגעה בהם וגרמה להם להיעלם מהעין.
גם הפוסטרים הממוסגרים, שנתלו לאורך הגלריה, יצרו בלבול בין קישוט לתוכן. פעמים רבות נשאלתי אם הפוסטרים הם חלק מהפרויקטים עצמם. הרעיון בפני עצמו מצוין, אילו היו מוצבים בכניסה כ"טיזר" לפרויקטים, הם היו משרתים היטב את מטרת האוצרות.
מה שמאוד אהבתי היה המסך הענק וההגשות בלייב בזמן התערוכה. כמי שנכח בהן, אין ספק שזה היה מרגש ומספק. אני מודה, אפילו קינאתי מעט. היה ניכר הרצון הכנה של האקדמיה להעצים את הבוגרים ברגע השיא של דרכם הלימודית. גם לאחר ההגשות, המסך העניק רושם ראשוני מרשים והציג טיזרים קצרים לכל הפרויקטים בצורה חדשנית וייחודית — כזו שלא נתקלתי בה במוסדות אחרים.
עם זאת, יש גם ביקורת שראוי להשמיע. היעדר מפות התמצאות, חוסר הכוונה ברורה (שלטים, חצים וכו') יצרו בלבול ותסכול, במיוחד עבור מבקרים שאינם מכירים את הקמפוס. פרויקטים מדהימים הוחבאו בקומה השנייה, ובצמוד להם שובצו מחלקות נוספות כמו צילום ואופנה — דבר שפגם בחוויית הניווט וההבחנה.
אוצרות טובה לא אמורה להשאיר את המבקרים לנחש לאן ללכת — היא צריכה להוביל, להנחות ולהנגיש.
נושא נוסף, רגיש במיוחד, הוא הסלקציה בין בוגרים.ות שהורשו להציג לבין אלה שלא. זוהי מדיניות בעייתית, מקוממת, ואף מנוגדת לרוח האקדמיה שאני הכרתי. דווקא בתקופה כל-כך טעונה כמו זו, נדרשת מידה של סבלנות, חמלה ושוויון. ולמרות שהקמפוס קטן והאתגר לוגיסטי גדול, היה אפשר למצוא פתרונות יצירתיים שיאפשרו ליותר פרויקטים להיכנס. האקדמיה צריכה להקשיב לבוגרים להתחשב בהם, ולתת להם את הבמה הראויה לסיום לימודיהם.
אוצרות תערוכת אוניברסיטת חיפה 2025 - סלון בייתי
הפרויקטים: מרשימים, מגוונים ומעוררי השראה
הפרויקטים שהוצגו הצליחו לרגש, להפתיע ולשדר רמה מקצועית גבוהה. כל פרויקט היה ייחודי, מדויק, סיפר סיפור חזק והותיר חותם. כבוגר המחלקה, התרגשתי לראות את רמת הגימור ואת הביטוי האישי שנשזר בכל עבודה.
ועדיין, תחום אחד נפקד כמעט לחלוטין — עיצוב משחקים. מלבד פרויקט יחיד, התחום לא זכה לייצוג, והסיבה, ככל הנראה, נעוצה בהחלטה לא מוצלחת של ראשת המחלקה, שהעדיפה להרחיב את תחומי הטיפוגרפיה והפרינט על חשבון פרויקטים בעיצוב משחקים. שלא תבינו לא נכון — יש לי פינה חמה לטיפוגרפיה ופרינט, תחומים שהם מרכיב מרכזי בתקשורת חזותית — אך לא ייתכן שתחום כמו עיצוב משחקים , שנמצא בצמיחה עצומה בעולם, לא יקבל מקום. במיוחד כשכל שאר המוסדות המובילים בארץ נותנים לו במה מכובדת.
נוסף על כך, חשוב לציין את העומס שהוטל על הבוגרים בשנתם האחרונה, שהייתה גם כך מאתגרת בשל המצב הביטחוני. קורס פרויקט הגמר התקיים לצד שני קורסי סטודיו מעשיים, מה שפגע ביכולת להתרכז ולמקסם את התהליך. ולמרות כל זאת, הבוגרים הצליחו להתעלות על הקשיים ולהציג פרויקטים מרשימים.
חנות הבוגרים השנה הייתה, ללא ספק, הגדולה והאיכותית ביותר בשנים האחרונות. מבחר רחב של פריטים, עושר עיצובי, והצגת יכולות עיצוביות, קריאטיביות של הבוגרים — כל אלה יצרו חוויה שלמה ומושקעת. אהבתי במיוחד את הרצון להשאיר מזכרת קטנה ומיוחדת למבקרים מהתערוכה הייחודית הזו.
מתוך חנות הבוגרים המטריפה באוניברסיטת חיפה 2025
פרויקטים נבחרים:
השנה ביקרתי בתערוכה מספר פעמים, כדי לחוות כל פרויקט מכמה זוויות. הסיקור לתערוכה התבצע ביחד עם המסקרת המדהימה - תקש"חיז שמאוד נהנתי ולמדתי ממנה כיצד מסקרים פרויקטי גמר. מתוך שלל העבודות המרשימות, בחרתי כמה פרויקטים שהותירו עליי רושם מיוחד:
טיפוגרפיה ופרינט:
גופן "עקבות"
ליאן וינשטיין | אינסטגרם: lianweinstein@
מנחים: עופרי פורטיס, רמי רשתי
תיאור פרויקט: "עקבות" הוא פרויקט טיפוגרפי־מחקרי שבמסגרתו עיצבתי גופן עברי וריאבילי המורכב משלושה סגנונות שונים. הפרויקט בוחן את ההשפעה של טכניקות כתיבה וטכנולוגיות שונות על עיצוב האות העברית.
הוא מתבסס על הפונט "הדסה" של הנרי פרידלנדר, כשהעוגן הרעיוני מגיע מהמשפט שאמר על האות: "מושרשת בעבר, מעוצבת ברוח ימינו". "עקבות" כולל שלושה סגנונות – קליגרפי, סריפי וסנס־סריפי – בהם האותיות משתנות בהתאם לרוח התקופה והטכנולוגיה - קליגרפיה, דפוס ועיצוב אותיות בתוכנות וקטוריות על גבי מסכים. הגופן הווריאבלי מאפשר לצופה לראות את השינויים הצורניים של האות מתקופה לתקופה, ולהתבונן בה כאובייקט חי, נושם ומתפתח.
תהליך עבודה: תהליך העבודה על "עקבות" היה מסע מרתק של חקירה, למידה והמון התבוננות.
חזרתי לעסוק בכתם ובקו בצורה הכי בסיסית שיש, וגיליתי עד כמה שינוי קטן באות אחת יכול לשנות את התחושה של הפונט כולו. במהלך הפרויקט, האתגר המרכזי היה לאזן בין נאמנות לשלד המקורי של 'הדסה' לבין התמסרות לכלי הכתיבה והטכנולוגיה, שכל אחד מהם הוביל את האות למקום אחר.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: לא לפחד להיכנס לנעליים גדולות אנחנו סטודנטים ובאנו ללמוד
דעת המסקר: פרויקט מדהים וחשוב שמספר לנו את היסטורית הטיפוגרפיה דרך טיפוגרפיה. היכולת לייצר פונט עם שלושה סגנונות שונים וליצור בניהם בסיס משותף ואחידות הוא מרתק. ומעבר לכך שהפונט עשוי מכל טוב הוא מגיע עם חוברת הסבר מעוצבת היטב שמראה את תהליך המחקר המעמיק.
לינק לפרויקט: akevot.design
גופן "עקבות" - ליאן וינשטיין
איך שורדים מהפכה תעשייתית המדריך לאדם המודרני החדש
אנג'ליקה מלקומוב | אינסטגרם: בקרוב
מנחה: נועה סגל
תיאור הפרויקט: המדריך הוא ספר אינטרקטיבי שבמרכזו עומדת קלרה אומנית שאיבדה את העבודה שלה בעקבות מהפכת הAI ובעקבות זה היא יוצאת למסע של חיפוש עצמי. הספר כתוב חצי כמדריך וחצי כסיפור קצת כמו המדריך לטרמפיסט בגלקסיה (שהיה מקור השראה לפרוייקט) החלק האינטרקטיבי של העבודה הוא בעצם שכבת האנימציה שמתלבשת על הספר ובכל דפדוף נחשף רובד נוסף לעבודה. הספר עומד גם בפני עצמו היה לי חשוב שהאנמציה יעשיר את התוכן אבל הספר לא יהיה תלוי רק בו
תהליך עבודה: התהליך היה מאתגר וכיף בחרתי לכתוב מדריך כי אני הרגשתי קצת אבודה בכל הטכנולוגיה החדשה שנכנסה לשוק בעיקר כל הנושא של הAI . בגלל שהמטרה של טכנולגיה זה לייעל דברים לא הבנתי למה מנסים לייעל משהו שאני לא צריכה שייעלו..בחרתי להתעסק בתחום הזה בגלל האהבה שלי לתהליך היצירה ואני לא מעוניינת לתת למכונה לעשות את זה במקומי. אבל, אני כן רוצה להתנסות בכלים החדשים שיש ברשותי ולהבין איפה ואיך אני רוצה להשתמש בהם וזה בעצם מה שיצאתי לבדוק דרך הפרוייקט הזה.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: הדבר הכי חשוב לדעתי זה להיעזר באנשים אחרים שאתם סומכים עליהם וכשקשה להזכיר לעצמכם את הסיבה למה בחרתם להתעסק בנושא הזה מלכתחילה ומה הניע אתכם ליצור
דעת המסקר: הפרויקט האהוב עלי ביותר בתערוכה! מדבור בפרויקט חדשני, יצירתי, מקורי עם נושא שמאוד רלוונטי לתקופה שלנו. עשוי בצורה מדהימה ומשלב בתוכו את כל עקרונות תקשורת חזותית: איור, טיפוגרפיה, אנימציה, אינטרקטיב. כשראיתי את הפרויקט הייתי בהלם מוחלט ואמרתי: "זאת בוגרת לתקשורת חזותית"
זה פרויקט מצויין שמציג איך עושים פרויקט גמר בצורה טובה! ואני בטוח שהוא נתן וייתן המון השראה למעצבים וותיקים וחדשים כאחד. שאפו!
איך שורדים מהפכה תעשייתית המדריך לאדם המודרני החדש - אנג'ליקה מלקומוב - ספר
איך שורדים מהפכה תעשייתית המדריך לאדם המודרני החדש - אנג'ליקה מלקומוב - איורים מתוך הספר
אינטרקטיב UX/UI:
זהירות, טריגר (Trigger war-ning)
מיכאלה קוסובסקי | אינסטגרם: michaelakoso@
מנחה: רונית יזרעאלי
תיאור הפרויקט: ״זהירות, טריגר” הוא פרויקט אינטראקטיבי אישי־טכנולוגי, שמזמין את המשתמשים להיכנס אל תוך מערכת צבאית משובשת- ולחוות דרכה סיפורים שהובילו לפוסט־טראומה שאיתה אני מתמודדת.
הפרויקט מבוסס על חוויות משירות מילואים ממושך כקצינת מבצעים במלחמת “חרבות ברזל”, וכולל עדויות מוקלטות, מפות ומיקומים שעברו שיבושים גרפיים על בסיס קוד שנבנה בהשראת שפות תכנות ישנות (כמו DOS ו־ASCII).כל טריגר נפתח על ידי פעולה מכוונת של המשתמש, שמוזמן להיחשף בהדרגה למידע אישי, רגיש וטעון- בדומה לתהליך של טיפול. הממשק שואב השראה ממערכות מבצעיות אמיתיות בצה״ל, אך עבר פירוק, עיוות ובנייה מחדש, כדי להמחיש את הדרך בה זיכרונות טראומטיים פועלים בתוך מערכת עצבית משובשת ובשל הגבלת הצנזורה הצבאית שמונעת מהסיפור להתגלות במלואו. זהו פרויקט שנולד מתוך הרצון לספר את הסיפור ולהחלים דרכו ולחשוף את הקרובים אליי במה שעברתי ולא יכלתי לשתף עד כה.
תהליך עבודה: תהליך העבודה היה עמוק, טעון ומורכב, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה יצירתית.
ההתמודדות עם זיכרונות אישיים מהשירות הייתה מאתגרת, אבל לא פחות מכך- ההתמודדות עם מגבלות הצנזורה, שאילצה אותי למצוא דרכים יצירתיות לספר את מה שאסור לספר.
עבדתי תחילה לבד על העיצוב, האפיון והקוד, ובהמשך הצטרף אליי מתכנת פרונט־אנד מוכשר בשם דימה אודין שעזר לי להחיות את הממשק. כל החלטה עיצובית כמו צבע, טיפוגרפיה, תנועה- היא חלק מביטוי של תהליך העיבוד, החזרת השליטה, ובניית מערכת שלא רק מדמה את הפוסט־טראומה – אלא גם מאפשרת לרפא אותה. היא מהווה תשתית ראויה למערכת שצה״ל יכול לאמץ כבר מחר בבוקר כדי לאפשר לעוד מתמודדי הלם קרב לספר את סיפורם באופן אנונימי ובטוח.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: להבין שהמקצוע שלנו משתנה כל הזמן, סקרנות ולמידה לא מסתיימת אחרי שיוצאים מדלתות מוסדות האקדמיה. צריך להמשיך כל הזמן ללמוד ולרצות להבין קצת מהכל ורק ככה נוכל לייצר את הייחודיות שלנו. וגם לזכור שהעבודה והתוצרים לא נגמרים רק בנו, יש אנשי מקצוע סביבנו שבלעדיהם הדברים לא היו נראים טוב כמו שהם היום- להבין את המשימות שלהם, המגבלות שלהם, לדעת לעצב ולהיות קולגות תומכות למי שעובד איתנו- פיתוח, qa, ומסגרות טכנולוגיות נוספות.
דעת המסקר: פרויקט אינטרקטיבי מצמרר ומשובח שמצליח להעביר את התחושות בצורה מדוייקת. בפרויקט יש שילוב טוב בין חווית משתמש מוצלחת וייחודית מאוד, עיצוב ממשק נכון שממחיש דרך תקלות ועיוותים במחשב את התחושות הפנימיות והטראומות שמתמודדים איתם אחרי ה7.10 ועבודת סאונד שסוחפת את המשתמש וגורמת לו לתחושות הזדהות, פחד, חרדה ואמפטיה ומאוד אהבתי את הדרך הנפלאה של הממשק לספר את סיפורים. הייתי רוצה לראות את הממשק הזה מתרחב למשהו הרבה יותר גדול שמוצג במוזאונים ובחול כהסברה.
לינק לפרויקט: michaela-project.vercel.app
זהירות טריגר: מיכאלה קוסובסקי
This is ישראל
עומר אובנטל | אינסטגרם: omerov@
מנחה: אדוארדו מיטלמן
תיאור הפרויקט: אתר אינטראקטיבי שמדמה חוויות חו״ל כאן בארץ.
המשתמש בוחר מדינה, ומגלה לוקיישנים מקבילים בישראל לפי סינון של טבע, עיר, קולינריה ואטרקציות, בהתאם למדינה שנבחרה. הפרויקט נולד מתוך התחושות המבאסות של טיסות שבוטלו, וניסיון למצוא להן תחליף.
כל הממשק עובד על אפקט הגילוי, בדיוק כמו שקורה בטיולים, זה חלק גדול מהחוויה.
בנוסף, המשתמש יכול לבנות מסלולים אישיים, לשאוב השראה, או פשוט להרגיש קצת חו״ל בלי לצאת מהארץ
תהליך עבודה: התחלתי את הפרויקט עם החלטה די שאפתנית: ליצור אתר עם תוכן מצולם שאני מפיקה בעצמי, בזמן של סמסטר לחוץ במיוחד.
קניתי רחפן וגיליתי שיש המון מגבלות טיסה בארץ ואפילו יותר מחמירות בגלל המלחמה. כשכן הייתה אפשרות להטיס, היו שיבושים שגרמו לנפילה למים. אחרי 3 ימים באורז הוא שרד למזלי.
במקביל הייתי צריכה ללמוד Framer כדי לפתח את האתר, תוך כדי צילום, עריכה, עיצוב וחיפוש תוכן.
באיזשהו שלב הבנתי שבניתי את האתר בצורה לא יעילה, אז מחקתי הכל והתחלתי מחדש, שזה דווקא הוביל לפתרון טוב יותר. גם פחות מעמיס וגם מאפשר עבודה מהירה יותר.
כשהגעתי לפיצ’ר של המסלולים, הבנתי שזה מורכב יותר ממה שחשבתי, אבל בעזרת חקירה, קצת קוד, והרבה עקשנות, זה עבד.
טיפ למעצבים / עבודה על פגמר: לא לוותר, הכל אפשרי תלוי כמה מתאמצים
דעת המסקר: אתר אינטרקטיבי נפלא עם נושא חשוב וסופר רלוונטי לתקופה שנותן מענה לצורך דרך מאגר נפלא של מקומות אמיתיים והנגשה שלהם דרך וחווית משתמש נוחה, נגישה וידידותית. היה לי כיף לשוטט במקומות השונים וללמוד על מקומות מדהימים בארץ שלנו שלא הכרתי דרך האתר. אני רואה את האתר הזה מתפתח ועוזר להמון אנשים, פרויקט מבריק!
לינק לפרויקט: thisisisrael.framer.website
זאת ישראל: עומר אובנטל
המיפוי שבפנים
ריטה שייפיס | אינסטגרם: arita.design@
מנחה: אדוארדו מיטלמן
תיאור הפרויקט: פרויקט אינטראקטיבי שמזמין את המשתמש למסע של חקירה פנימית. במסגרתו, תופעות רגשיות וגופניות מתורגמות למיפוי חזותי שמציג את הקשר ההדדי בין גוף לנפש. הפרויקט מציע פרשנות חזותית חדשנית לקשר זה תוך שילוב אסתטיקה אמנותית. ייחודו של הממשק טמון ביכולתו להמחיש למשתמש את עולמו הפנימי דרך ייצוג אישי וייחודי, באופן שמעמיק את ההבנה במידת ההשפעה ההדדית גוף-נפש.
תהליך עבודה: אחד האתגרים הגדולים היה להתמודד עם בניית ממשק בקוד, מאפס.
את האתגר הזה צלחתי בזכות מפתח שהיה לצידי לאורך כל הדרך.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: להתחיל מנקודת חיבור אישית / סיפור אישית
דעת המסקר: פרויקט אינטרקטיבי מעוצב היטב עם חווית משתמש נפלאה שמציג מיפוי בצורה מדהימה ומעניינת. ניתן לראות את עבודת המחקר המעמיקה, ההכוונה של המשתמש לאורך כל החוויה והאטמוספרה המיוחדת של הממשק שמתבטאת דרך השפה החזותית, האנימציות, המעברים, הפידבקים לאורך כל החוויה פשוט חוויה אינטרקטיבית מצויינת שאסור לכם.ן לפספס!
לינק לפרויקט: inner-mapping.netlify.app
המיפוי שבפנים: ריטה שייפיס
קול עוד בלבב
מיכל שמש | אינסטגרם: michalsshemesh@
מנחה: עופרי פורטיס
תיאור הפרויקט: הפרויקט בוחן את הביטוי האישי בתוך מרחב ההפגנה הקולקטיבי, ומבקש לחשוף את מקומם של השבר והפחד הפרטיים בתוך הקריאה הציבורית.
הממשק כולל שלטי מחאה מההפגנות נגד הממשלה בשנתיים האחרונות, שחוברו לכדי שירים קצרים המביעים את הרגשות העמוקים שמרכיבים את ההמון, ונוגעים בחיבור שבין האישי לפוליטי.
תהליך עבודה: הנושא היה קרוב מאוד לליבי אז העיסוק בו הרגיש לי טבעי. אבל התהליך לא היה חלק בכלל והיה רצוף בהרבה רגעי לחץ ותקיעות, ובעיקר אי ודאות גדולה לגבי מה ייצא בסוף. לא היה לי שום מושג לאן זה יגיע כשהתחלתי, שזה מצד אחד היופי אבל גם גורם הלחץ המשמעותי.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: טיפ לפרויקט גמר - סמכו על עצמכם ועל התהליך, וגם כשנראה שהכול אבוד תזכרו שבסוף ייצא משהו כי אין ברירה, ואולי הוא אפילו יהיה טוב. אז לא לוותר (;
דעת המסקר: פרויקט אינטרקטיבי מרהיב בנושא עכשווי שמבוצע בצורה מדהימה דרך ממשק אינטרקטיבי וחווית משתמש מעולים. הפרויקט מדהים מהבחירות העיצוביות, הטיפוגרפיות, והאינטרטיביות הכול מבוצע בקפידה. הפרויקט מנגיש עבור המשתמש כמויות גדולות של מידע ותוכן שמעידות על מחקר גדול. אני אוהב במיוחד את החיבורים בין השירים הקצרים לבין התמונות מההפגנות ביחד עם התאריכים. המתח בין החיבורים האלה גורמים לסקרנות לראות עוד ועוד ולחקור את האתר במלואו. בנוסף לאתר הנפלא יש גם ספרון עם כל הציטוטים מהשירים מסודרים על פי הקטגוריות השונות.
לינק לפרויקט: kol-od-balevav.netlify.app
קול עוד בלבב - מיכל שמש
האור
בר משה | אינסטגרם: bdeisgn_22@
מנחה: נועה סגל
תיאור הפרויקט: האור הוא אתר (Database) המאגד מידע אודות נופלות ונופלי צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון תוך שיתוף סיפור חייהם - מהילדות ועד לנפילתם. אתר הנצחה שמציע חוויית משתמש אישית, רגישה ומכבדת באמצעות סיפורים, תמונות, סרטונים ועדויות שנאספו ממשפחותיהם, חבריהם ויקיריהם.
תהליך עבודה: תהליך העבודה על האתר "האור" היה מסע אישי ורגשי. מהרגע שנפגשתי עם סיפורו של נועם, הרגשתי מחויבות עמוקה ליצור פלטפורמה שמכבדת את הנופלים. האתגר הגדול היה לתרגם רגשות וכאב לממשק אינטראקטיבי שמספר סיפור חיים שלם, ולא רק את רגע הטרגי. עבדתי בצמוד למשפחות, שאפשרו לי גישה לעולמם הפרטי והמרגש. כל שלב חידד את ההבנה שהפרויקט הזה הוא הרבה מעבר לעיצוב, הוא שליחות במיוחד בתקופה הנוכחית.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: תבחרו נושא שיש לו משמעות אמיתית עבורכם, כזה שמדליק בכם משהו מבפנים. ברגע שיש חיבור רגשי, גם ברגעי קושי, תזכרו למה התחלתם. תעזו לשאול שאלות, לצלול לעומק, ולהביא את הקול האישי שלכם כי זה מה שהופך פרויקט טוב לפרויקט שנשאר בלב.
דעת המסקר: פרויקט מרגש וחשוב עם קונספט שעובד נפלא ומציג מידע על נופלי צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון ומספר את הסיפור האישי של כל אחד מהם דרך ציר זמן עם תמונות וטקסטים. השפה העיצובית מעולה והאתר נגיש ועושה כבוד רב עם הנופלים. משיחות עם היוצר הבנתי שהוא הכיר אישית כל אחד מהנופלים מה שהופך את הפרויקט הזה לעוד יותר חזק רגשית.
לינק לפרויקט: did.li/uJcDN
האור - בר משה
האור - בר משה
מושן גראפיקס ואנימציה:
אני אנני: מסע חזותי בין אנימה ואנימציה אמריקאית
ענבל יעקובוביץ' | אינסטגרם: inbal_jacobovich@
מנחה: ירון שין
תיאור הפרויקט: "אני אנני" היא מיני סדרה אנימטיבית וחינוכית הבוחנת את ההשפעות החזותיות של אנימה ואנימציה אמריקאית כתהליך הדדי, וזאת מנקודת מבטה של דמות פיקטיבית בשם אנני. אנני מגיעה לעולם האנימה, פוגשת דמויות ויחד איתן היא והצופה מקבלים מידע תרבותי והיסטורי על הקשר בין הסגנונות, ורואים איך האנימה מיוצגת כמרחב רגשי המשמש כמפלט אסקפיסטי מן מהמציאות היומיומית.
הדמות של אנני, המבוססת עליי, היא סטודנטית חנונית שאוהבת אנימה, אנימציה, דברים חמודים, למידה ובריחה מהקשיים של המציאות.
תהליך עבודה: בתור מישהי שלא אוהבת להצטלם, הייתי צריכה להתגבר על הסלידה שלי להצטלם בוידיאו כדי שאוכל להכניס את עצמי, "אנני המציאותית" לתוך הפרויקט. חוץ מזה, אני מרגישה שהיה מאוד אינטנסיבי לבצע את הפגמ"ר במקביל ל-2 קורסים, ועדיין להפיק פרויקט שאני גאה בו. למרות כל הקשיים והתסכולים (בין היתר קריסות של תוכנת אפטר אפקטס), כן היה לי כיף ליצור את הפרויקט, להפיץ מידע וחנוניות, להיות באולפן הקלטות ובעיקר לפתח את אנני, הסקינים שלה ולבנות את העולמות השונים שהיא נמצאת בהם.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: תעשו פרויקטים בנושאים אתם אוהבים, נוגעים לליבכם ויש לכם אמירה מפורשת עליהם. אם למעצב (או מעצבת) יש תשוקה לנושא שעובדים עליו, רואים את זה בפרויקטים. אי אפשר זייף אהבה לתחום, ולעצב משהו בכוח או רק בשביל שזה יהיה יפה ואסתטי. רואים שמשהו חסר, והסלידה שלכם מהפרויקט תהיה הרבה יותר משמעותית, גם בתהליך העבודה עליו וגם בתוצר הסופי, מניסיון.
דעת המסקר: פרויקט מיוחד עם שפה עיצובית מדהימה שמתבטאת דרך איורים, פריימים, מעבירים ועבודת סאונד נהדרת. האנימציה והארט בסרטים כובשת ועושה חשק לראות עוד ועוד. ניתן להרגיש את האהבה של היוצרת לתחום האנימה והאנימציה והדרך שלה "לברוח" מהמציאות הקשה דרך הסדרות שהיא אוהבת. אני מקווה לראות את הפרויקט מתפתח לעוד פרקים ומוצג בכנסי אנימה ואנימציה בארץ וגם בחול. כי אין אחד שלא ראה לפחות סדרת אנימה בחיו והתמכר אלייה ופרויקט מהסוג הזה גם מלמד וגם פותח את הצופה לעולם חדש שיכול לגרום לתחושות טובות ולתקווה גם בימים הקשים ביותר.
אני אנני: מסע חזותי בין אנימה ואנימציה אמריקאית - ענבל יעקובוביץ'
אני אנני: מסע חזותי בין אנימה ואנימציה אמריקאית - ענבל יעקובוביץ'
The Perfect Image (?)
אליאב יוסף | אינסטגרם: jeliav.gif@
מנחה: ירון שין
תיאור פרויקט: סרטון שמציג באופן ביקורתי תוצרים ויזואליים שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית ובוחן את מושג האידאה החזותית בתרבות הדיגיטלית. בסרטון מוצגים אידאלים מעוותים, הטיות, אפליות ופנטזיות אישיות שמקודמים בתרבות המערבית.
תהליך עבודה: תהליך העבודה היה מעניין, מלמד, מאתגר מעט אך בעיקר מספק.
העבודה על פרויקט הגמר הרחיבה את אופקיי תוך כדי התנסות ויצירת תוצרים בצורה אקספרימנטלית,
והתמודדות עם שלל כלי בינה מלאכותית מסוגים שונים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: להגיע עם כיוון והצהרה ברורה אך גם עם ראש פתוח.
שינויים ואדפטציות אינם דבר רע אלא דבר מלמד, כיוון שהפרויקט בתנועה ובהתפתחות תמידית.
דעת המסקר: פרויקט מושן גראפיקס מהטובים שראיתי מכל התערוכות. עם נושא רלוונטי, עכשווי מסקרן ומרתק שמציג את הצדדים האפלים של הבינה המלאכותית בדרך מפחידה ומצמררת שאי אפשר להתעלם. הדימויים החזותיים נפלאים, הפריימים מעולים, מעברים מפתיעים. כל החלטה לאורך כל הסרט היא החלטה מדויקת! וגם האינטרקציה של הצופה עם משקפי התלת מימד מכניסה רובד נוסף ושואבת את הצופה פנימה לתוך הסרט ברגע השיא. לגמרי פרויקט ששווה לצפות, אפילו כמה פעמים כדי להבין אותו כל פעם מחדש.
The Perfect Image (?) - אליאב יוסף
עד האזעקה הבאה
מירי שלאפר | אינסטגרם: miri_shlafer@
מנחה: ירון שין
תיאור הפרויקט: הפרויקט שלי מבוסס על ראיונות, פוסטים מהאינסטגרם, סיפורים של חברים וגם חוויות אישיות שלי. הוא מתמקד בחוויות של יוצאי העולם הדתי (דתל״שים) כפי שהן נחשפות במפגשים מקריים בין שכנים במקלט בזמן אזעקה. החוויות מוצגות בשיח פתוח על רגעים אינטימיים של זיכרון, מבוכה והומור.
הן נוגעות בשלל נושאים מחיי היום יום, שמלמדים על השוני בין העולם הדתי לחילוני ועל מה שנמצא ביניהם.
האנימציה עשויה מטקסטורות של גזרי נייר וחוט צמר, שמחברות לנוסטלגיה וזיכרונות ילדות.
תהליך עבודה: החוויה שלי בפרויקט הייתה בעיקר מצחיקה, במיוחד בשלב המחקר – פשוט לחפש סיטואציות שאני מכירה טוב כדתל"שית ושגורמות לי לצחוק. הגעתי לנושא הזה כי אני דתל״שית בעצמי, ותמיד יוצא לי לשמוע ולספר מלא סיפורים שהם קצת כמו של החברים החילונים שלי – אבל איכשהו תמיד שונים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: פשוט להתמיד, כל דבר קטן שנוגעים בו בסוף הופך לשלם.
דעת המסקר: אם יש משהו שאני אוהב בפרויקטי גמר זה פרויקטים שיש בהם סיפורים של אנשים וכשזה מגיע ביחד עם נושא עכשווי, ניתן להזדהות עם הפרויקט ולהקשיב לסיפורים. יש כאן עבודת אנימציה מדהימה עם שפה חזותית מעולה. הפרויקט הופך את החוויה המלחיצה של להיות במקלט בזמן אזעקה לחוויה משעשעת, מרתקת ומלמדת ונותנת נקודת מבט לפערים בין דתיים וחילונים ולמפגשים האלה.
עד האזעקה הבאה: מירי שלאפר
לא באמת כאן
ג׳ורג׳ תרבאי | אינסטגרם: its.george.design@
מנחה: ירון שין
תיאור פרויקט: סרטון דוקו־דרמה שמורכב מעדויות ומניתוח היסטורי של סיפור לוחמי צד״ל ומשפחותיהם מנקודת מבטם האישית וההיסטורית ומתמקד במורכבות הברית שנוצרה בינם לבין מדינת ישראל ואזרחיה תחת מציאות המלחמה. הפרויקט משלב טכניקות עיצוב ואנימציה שונות וקריינות של הסיפורים האמיתיים שנאספו בתהליך העבודה, ליצירת תמונה מורכבת ורב שכבתית של הפליטים הלבנוניים שהיגרו לישראל והאירועים הדרמטיים שהתרחשו בחייהם באותה תקופה.
תהליך העבודה: העבודה על הפרויקט הייתה מסע טוטאלי, פיזי ונפשי, שנמשך זמן רב. מצאתי את עצמי נשאב לתוך הסיפור, נאבק מול פרפקציוניזם משתק והאתגר לספר סיפור כל כך טעון בכבוד הראוי לו. להצליח להשלים אותו ולהוציא אותו לאור היה רגע של שחרור, הקלה עצומה וגאווה שקשה לתאר במילים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: לפעמים יש לנו רעיון כל כך מקובע בראש, שאנחנו לא נותנים לפרויקט לנשום ולהתפתח. תהיו קשובים למה שהעבודה "אומרת" לכם. אם משהו מרגיש מאולץ, אולי זה לא הכיוון הנכון.
דעת המסקר: פרויקט אנימציה מרהיב עם סיפור מרתק ששואב את הצופה ומשאיר אותו בצמוד למסך. הנושא של התעסקות במלחמה, שילוב טכניקות שונות באנימציה מראות על מיומנות רבה. התסריט מדהים, הפס קול מעולה, כל פריים אפשר ממש למסגר אותו וליצור ממנו פוסטר, המעברים מפתיעים והשפה העיצובית מסקרנת במיוחד. הפרויקט ברמה של סרט דוקו מקצועי שיכול להיות על כך מסך ולהיות טוב, הרבה יותר מפרויקט גמר בתערוכה.
לא באמת כאן : ג׳ורג׳ תרבאי
מימורי
תמר גברמן | אינסטגרם: tamara.g103@
מנחה: ירון שין
תיאור פרויקט: הפרוייקט מורכב מסדרה של סרטוני מושן כאשר כל סרטון מתאר באמצעות ממים רגע או אירוע בשגרה היום-יומית, בלימודים באוניברסיטה או בשירות המילואים, במהלך מלחמת חרבות ברזל. הפרוייקט בוחן את יכולתם של הממים האינטרנטים ככלי לתיעוד השגרה הישראלית במהלך המלחמה, וחוקר את חשיבותם של הממים ככלי תקשורת והעברת מידע בצורה הומריסטית, צינית ואקטואלית שמתאימה לרוח הזמן והתקופה.
תהליך העבודה: הסמסטר בו עבדתי על הפגמ"ר היה מאוד עמוס ומאתגר, והיו לא מעט ימים שהיה לי קשה להנות מהעבודה ומהיצירה על נושא שאני אוהבת. אני שמחה אבל שהצלחתי להתמיד ולסיים את העבודה בזמן, ועם כל החששות לקראת התגובות והביקורות אני מרגישה שהצלחתי לקבל את הכל בטוב.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: התוצר לרוב לא ייצא בדיוק כמצופה, וזה בסדר. בעבודה על פרוייקט נתקלים בגורמים שונים כמו לחץ זמן או אירועים בלתי צפויים, וצריך לשקול מה ניתן להקריב על מנת לעמוד בדדנליינים שהוצבו.
דעת המסקר: פרויקט מדהים שנותן המון תקווה בתקופה הקשה הזאת. אני אוהב את שהיוצרת לקחה אירועים מורכבים רגשית שהיא חוותה בתקופה האחרונה והיא מציגה אותם באור הומוריסטי ומשעשע דרך מימס!
השימוש במימס ועיצובם מחדש דרך שפה חזותית ואנימטיבית מבוצעים בצורה מצויינת וההצגה של כל האירועים בו זמנית כאשר הפס קול בין כל האירועים "מתנגש" מציגים את עוצמת הלחץ והקושי בתקופה, וגם זה מזמין את הצופה לבחור כיצד לצפות בזה. האם להתקרב ולראות כל מימס בנפרד או לראות את כולם ביחד ובאיזה זווית.
פרויקט גאוני שאסור לפספס ודרך חדשנית להציג מושן גראפיקס!
מימורי : תמר גברמן
יעלי ואביבי
יעלי זילבר | אינסטגרם: yeali_zilber@
מנחה: עופרי פורטיס
על הפרויקט: סרטון אנימציה שמציג סצנות יום יומיות וזכרונות ילדות מנקודת המבט של אחות תאומה לאח על הרצף, התצוגה בשני מסכים נפרדים, שמציגים מרחק ושוני אך גם קרבה. מתוך ניסיון לקשר בין שני עולמות שנולדו ביחד והמשיכו בדרכים נפרדות. הסרטון מציע מבט אישי ורגיש. לפעמים משעשע ובעיקר אמיתי.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: טיפ פגמר חשוב! תשחררו מהלחץ. לי לקח המון זמן לחשוב על הרעיון המושלם ובסוף הלכתי עם הרעיון הראשון שתמיד ידעתי שאעשה, תשמעו לאינטיקנטים שלכם כי זה כנראה מה שהייתם צריכים לעשות. והכי חשוב, תבחרו בטכניקה או בפלטפורמה שאתם באמת אוהבים! לא אחת בשביל להרשים, אפשר קצת לצאת מגבולות הגזרה בדברים חדשים אבל את הבסיס תלכו למקום שאתם אוהבים ואתם טובים, זה הסוד לעבודה שלמה
דעת המסקר: פרויקט סרט אנימציה מאויר מרגש ונוגע ללב. האיורים מקסימים, האנימציה על 2 המסכים שלפעמים ההתנהגות של האנימציה כשהיא מתנהגת לבד בכל מסך ולפעמים יחד ושהאנימציה משתלבת בין 2 המסכים זו גאונות ומדבר את הקונספט בצורה מושלמת! הסאונד, הקריינות, הטקסטים הבימוי. זה בעניי פרויקט מושלם ומצוין באנימציה. זה ללא ספק הסרט האנימציה הטוב ביותר בתערוכה וזה סרט שאפשר לראות אותו כמה פעמים ולהתרגש ממנו כל פעם מחדש!
יעלי ואביבי : יעלי זילבר
מיתוג:
עיד אל בנאת 2025
דקל תאומים | אינסטגרם: dekel_teomim@
מנחה: אדוארדו מיטלמן
תיאור פרויקט: בקרב קהילות יהודיות בצפון אפריקה נהגו נשים לציין את חג הבנות (עִיד אֶל־בַּנַאת). בחג זה התאספו יחד הנשים ללימוד, שירה, ריקוד והענקת משלוחי מנות, אישה לחברתה.
במרכז הפרוייקט עומד תהליך מיתוג עכשווי לפסטיבל, ״עיד אל־בנאת 2025״, המחייה מסורת שנשכחה ומפאר את העוצמה, הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות.
הפרויקט שואף לעורר שיח מחודש על נשיות, חיבור בין־דורי ומקומן של נשים בזיכרון התרבותי.
תהליך עבודה: דרך סיפורים, פיוטים, מאכלים ודימויים, נחשפתי לעולם עשיר של חגיגה נשית – שקטה אך עוצמתית. היה לי חשוב להחזיר למסורת הזו קול, ולתת לה ביטוי חזותי שמכבד את השורשים, אך מדבר בשפה עכשווית.
עבדתי עם מקורות חזותיים מסורתיים מהתרבות הצפון-אפריקאית, כדי ליצור עיצוב שמחבר בין עבר להווה.
רציתי לעצב מתוך הקשבה – למסורת, לסיפור, ולנשים שיצרו אותו. זה היה תהליך שדרכו לא רק עיצבתי, אלא גם העמקתי בערכים שקרובים לליבי.
למדתי שגם כשסיפור שייך לתקופה רחוקה, הוא עדיין יכול להיות רלוונטי ולהצליח לעורר הזדהות. אם הסיפור נוגע בערכים אנושיים עמוקים – כמו אומץ, אחווה או תקווה – הוא מצליח לעבור בין דורות ולהישמע גם בלב של אנשים היום.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: תשקיעו במחקר מעמיק על הנושא שלכם, זה תמיד משתלם. ואל תתייאשו אם לוקח זמן לגבש רעיון או שפה עיצובית ואל תשוו את הקצב שלכם לשל אחרים, תהליך עמוק לוקח זמן, אבל בסוף הכל מתחבר.
דעת המסקר: פרויקט מרהיב ורחב היקיף המשלב בתוכו את כל תחומי התקשורת החזותית (מיתוג, פרינט, אתר, אנימציה) בתוך אריזה מיתוגית מלוטשת ומרהיבה. הפרויקט משלב בין עבר והווה ומספר סיפורים ומסורת בצורה מבריקה.
לינק לפרויקט: eidalbanat.framer.website
עיד אל בנאת 2025 - דקל תאומים
איור:
אין כסות לשיגעון
אלה בודנקין | אינסטגרם: ella_bodankin@
מנחה: גיל-לי אלון קוריאל
תיאור הפרויקט: מה זה אומר להיות מתמודד נפש? איך מתמודדים עם הסטיגמה והתווית החברתית? העבודה מציפה שאלות אלו באמצעות תהליך יצירה אישי בעקבות אבחנה של דיכאון וחרדה. העבודה מציגה את הקושי והפגיעות לצד היופי והייחודיות ומראה שהמחלה מהווה רק חלק מהאדם ולא מכלול.
העבודה היא שמיכת טלאים שמורכבת מטישואים של קלינקס עליהם איירתי דימויים שקשורים להתמודדות עם הדיכאון והחרדה לצד דימויים שמציגים חלקים אחרים באישיות שלי, הומור, יצירתיות, משפחתיות ועוד.
תהליך העבודה: מהרגע שהבנתי שטישו הוא המדיום עליו אני רוצה ליצור לקחתי טישואים ופשוט התחלתי לצייר אליהם עם דיו וצבעי מים ובהמשך לרקום עליהם ולהדפיס תמונות. העבודה על הטישואים הייתה לא פשוטה ולימדה אותי בעיקר לשחרר מהפרפקציוניזם ולקבל את הטעויות. הטישו הוא חומר שקשה לשלוט בו וצריך לתת לו להוביל את העשייה. כמו כן, העיסוק בנושא כל כך רגיש לא הייתה קלה ואני בעצם עוד עוברת תהליך של קבלה עם הכותרת החדשה ועם החשיפה בעקבות הפרויקט.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: תעבדו על מה שיש לכם תשוקה אליו. תמצאו איך להתחבר3 לעבודה מהמקום האישי כי הציבורי הוא באישי והאישי הוא בציבורי. וברגע שיש תשוקה למקצוע מרגישים את זה בעבודות שלכם.
דעת המסקר: פרויקט מצמרר ויפיפה. אי אפשר לפספס את הפרויקט מרוב שהוא מרשים! הפורמט העדין והמאתגר (טישו) והעמדה של כל האיורים שמספרים את הסיפור האישי. הפרויקט הזה כל כך טוב שלא משנה איפה הוא היה מוקם הוא היה בולט. האיורים מהממים, הדימויים החזותיים חזקים ויוצרים אימפקט רגשי עמוק, השילוב בין האיורים לטיפוגרפיה הכל מבוצע היטב! לראות את האיורים מתנופפים ברוח, החוויה שמזמינה את הצופה להתקרב ולראות כל דימוי חזותי ולראות את החומריות של הטישו הוא כל כך מרתק, ייחודי ומעניין! זה פרויקט גמר שאסור לפספס.
אין כסות לשיגעון: אלה בודנקין
להיות האחר
שדא עאמר | אינסטגרם: shada.amr@
מנחה: נועה סגל
תיאור פרויקט: הפרויקט "להיות האחר" מביא שלושה סיפורים אישיים, שלוש חוויות שונות שממחישות את המציאות של גזענות יומיומית. זו לא תופעה רחוקה או נדירה, היא מתרחשת כאן, סביבנו, בכל מקום. דרך רגעים קטנים, לעיתים כמעט בלתי נראים, נוצרת תמונה חדה וברורה של מציאות שבה יש אנשים שנאלצים להוכיח שוב ושוב שהם שייכים.
תהליך העבודה: הנושא הגיע ממקום מאוד אישי. שמעתי סיפורים מהסביבה שלי, וגם חוויתי בעצמי, רגעים של אפליה או חוסר שייכות. הרגשתי שיש משהו שצריך להיאמר, אבל לא בצורה דרמטית. זה היה תהליך מאוד מרגש, לפעמים גם כבד. שמעתי הרבה סיפורים קשים, ולקחתי ללב. בסופו של דבר בחרתי להתמקד בשלושה סיפורים, כאלה שנגעו בי במיוחד וייצגו זוויות שונות של התחושה הזו, של "לא רואים אותי באמת". ככל שהתקדמתי, הרגשתי שאני עושה משהו עם משמעות. זה גרם לי לעצור, לחשוב, ולהיות הרבה יותר רגישה לפרטים הקטנים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: תעשה משהו שאתה באמת אוהב, ואל תכריח את עצמך לעבוד על משהו שאתה לא מתחבר אליו. זה לגמרי בסדר לגלות שתחום שחשבת שאתה מתחבר אליו, פשוט לא בשבילך. כל חוויה כזו מקרבת אותך למה שכן מתאים לך באמת.
דעת המסקר: פרויקט איור מהמם ומקסים עם נושא רגיש שניתן להזדהות איתו בקלות, להבין, ולפתח אמפטיה. השפה האיורית הנפלאה, הקומפוזציות, והטקסטים יוצרים אימפקט חזק על הקורא. לרוב סיפורים על גזענות שמוראים אצל כל אחד עמוק בפנים והחשיפה הזאת של סיפורים אמיתיים נותנת לנו את תמונת המציאות בצורה ברורה.
להיות האחר: שדא עאמר
Beautiful Shroud
רינה ז'בוקריצקי | אינסטגרם: rinush_zabo.art@
מנחה: נסטיה פייביש
תיאור פרויקט: פרויקט איור וביקורת חזותית החושף פער בין החזות החיצונית לבין המציאות הפנימית. דרך סדרת ספרי קרוסלה הנפתחים ל360°, נבחנים נושאים ותחומים בהם הצביעות הפכה לשגרה אוניברסלית. כל ספר מציג פיוט משני רבדים: החיצוני מייצג את התדמית הנראית לעין, המתוק והמוזהב, והפנימי חושף פרשנות אישית -המוסתר, מוכחש ולא מדובר.
תהליך העבודה: ידעתי שאני רוצה לדבר על צביעות כי אני מאוד רגישה ואני רוצה להעלות את המודעות לתופעה. רציתי מודל תלת מימדי בהיקף של 360 מעלות וספר קרוסלה זה בדיוק מה שהייתי צריכה. בתור מישהי שבאה מעולם הידני, היה לי נורא מאתגר להשתמש באיור דיגיטלי מאחר וזה לשבת מול מסך ולא לזוז מהוואקום. אני מרוצה מהפרויקט שלי ומהמעמד שהוא קיבל ומקווה שהפרויקט נגע וייחס תשומת לב לצופים שעברו בו.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: תתעסקו בנושא שאתם אוהבים ומביא לכם תשוקה, שמעניין אתכם ותחקרו עליו בצורה הכי עמוקה וחרושה שיש, ותשתמשו בטכניקה שאתם אוהבים ושתהנו ממנה. תהיו על זה באטרף. תעשו את ההכי טוב שאתם יכולים. תאמינו בעצמכם ותקבלו את הכל בחיוך ואופטימיות, תשנו את הגישה שלכם לדברים והדברים ישתנו. תאמינו בעצמכם שאתם יכולים הכל, ואתם תצליחו. מה שאתם מקרינים החוצה זה מה שתהפכו להיות.
דעת המסקר: פרויקט איור מרשים במיוחד החל מהבחירה בפורמט, 2 שפות חזותיות באיור שמשתלבות ביחד בצורה יפה שגורמת לסקרנות ודרך התצוגה שהספרים מסתובבים. הקונספט והביקורת של היוצרת עובר לצופים בצורה ברורה. פרויקט מרתק ומקסים שאני בטוח שהוא יביא הרבה השראה למאיירים ולמעצבים כאחד.
Beautiful Shroud : רינה ז'בוקריצקי
מאחורי הקיר
אופק פריד | אינסטגרם : ofekfried@
מנחה: גיל-לי אלון קוריאל
תיאור הפרויקט: האזעקות המרובות במלחמה מספקות הזדמנויות להכיר את השכנים במרחבים המוגנים בבניין המשותף. חוויית מפגשי היכרות אלו מקבלת פרשנות אישית דרך הגיוון האנושי בבניין בשכונת הדר בחיפה. הפרויקט מציג מענה לצורך המציצני שנוצר בעקבות אותו מפגש ומציג את היופי, ההומור והמורכבות של התושבים השונים בבניין. הדמויות והסיטואציות עוצבו בהשראת הבניין בו התגוררה הסטודנטית.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: להשלים
דעת המסקר: פרויקט איור מהמם שמזמין את הצופים לחקור אותו כשהוא בתלת מימד. האיור הינו דירה בה ניתן לפתוח את הדלתות ולהכיר את המגוון האנושי. זה פורמט איור מרתק שמעורר סקרנות, ובנושא שניתן להזדהות איתו במיוחד בתקופה שלנו. כי בחיי היומיום אנחנו לא מרבים לשים לב ולנסות להכיר את השכנים שלנו, אבל במלחמה יוצא לנו להיפגש עם השכנים בסיטואציות מוזרות. והפרויקט הזה מציג את סוגים שונים של אנשים שהם דומים לשכנים שיש לנו. הפרויקט משעשע ומלא בהפתעות, האיורים מדהימים. יש כאן חשיבה עד הפרטים הקטנים ביותר. והיה לי כל כך כיף להתבונן ולהתעמק בו - פרויקט מבריק!
מאחורי הקיר: אופק פריד
מייצבים:
האוסף של סבא - סיפורים של סיכות
תומר כהן | אינסטגרם: tomerco_____@
מנחה: נסטייה פייביש
תיאור פרויקט: הפרויקט שלי הוא מסע אישי דרך אוסף של כ-700 סיכות שהותיר אחריו סבי, ואותן הפכתי לארכיון דיגיטלי חי ונושם.כל סיכה נסרקה, עובדה ועוצבה מחדש, ובמקום להישאר חפץ דומם – היא מגיבה, משמיעה צליל ומספרת סיפור.פניתי ליוצאי ברית המועצות, ראיינתי אותם ותיעדתי בווידאו את הזיכרונות והרגשות שהסיכות עוררו בהם. באתר, ריחוף מעל סיכה חושף רגע אינטימי – אדם שמספר על חוויותיו, תרבותו וזהותו.
כך חיברתי בין עיצוב לזיכרון, בין חפץ לסיפור, ובין מסע אישי שלי לבין קולות של קהילה שלמה.
תהליך העבודה: אחד האתגרים המשמעותיים ביותר היה חוסר המידע האישי, לא יכולתי לשאול את סבי על הסיכות, ולכן יצאתי למסע חיפוש אחר סיפורים ממקורות אחרים. העבודה הטכנית של סריקה ועריכת מאות סיכות הייתה ארוכה ומדויקת, וכללה הקפדה על אחידות ואיכות גבוהה.במהלך הפקת הראיונות נדרשתי לרגישות תרבותית ולמציאת שפה משותפת שתעודד את המרואיינים להיפתח ולשתף זיכרונות אישיים. פיתוח האתר והטמעת הסרטונים עם האינטראקציות יצרו אתגר טכני לא פשוט, במיוחד בשמירה על חוויית משתמש חלקה למרות עומס התוכן. לאורך כל הדרך ניסיתי לשמור על איזון עדין בין עיצוב אסתטי ונקי לבין נאמנות לסיפורים ולתחושת האותנטיות של החומרים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: בחרו נושא שקרוב לכם ללב, כשיש תשוקה... גם האתגרים הופכים להזדמנויות. אל תפחדו לבחור משהו אישי, כזה שמסקרן אתכם באמת. כי האותנטיות תורגש בכל שלב בתהליך.
כשאתם מחוברים רגשית לפרויקט, תגלו שהיצירתיות וההתמדה מגיעות באופן טבעי.
דעת המסקר: פרויקט מרתק ומרהיב אני אוהב את הדרך של היוצרת לספר על סבא שלה דרך אוסף ענק של סיכות והאתר שמתלווה עם המייצב שמשלב בתוכו חווית משתמש מעולה עם הסאונד מיוחד ואינטרקציה שונה עם כל סיכה. והשילוב תרבויות שונות ותקופות זמן שונות, גורם להתעמקות רבה ומעורר את הסקרנות של הצופה לחקור כל אחת מהסיכות.
לינק לפרויקט: pins.yahalomi.net
האוסף של סבא - סיפורים של סיכות: תומר כהן
שומרת ישראל
עדן בנג׳י | אינסטגרם: edenhandler@
מנחה: כפיר מלכא
תיאור פרויקט: פרויקט הגמר “שומרת ישראל – הארכיון הוויזואלי” משמר אירועים, אנשים ומקרים ישראליים דרך שפת העיצוב של מוצרי מזון מוכרים מהתרבות המקומית.
כל אירוע מקבל תווית בעיצוב נוסטלגי המושפעת מאריזות עבר, והופך לקופסת שימורים שהיא פריט ארכיוני.
הקופסאות מוצגות בתוך ארון תצוגה המזכיר ויטרינה ישנה, המשמש כארכיון אישי וקולקטיבי, ומזמין את הצופה לשאול כיצד נביט על תקופתנו בעתיד.
תהליך העבודה: התחלתי באיסוף אירועים ממנעד תחומים במדינת ישראל, שהם חלק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו וביצעתי שילוב עם מוצרי מזון הנמצאים גם הם בתודעה הקולקטיבית הישראלית ויצרתי חיבורים ביניהם.
האתגר המרכזי היה ליצור מוצר שיישאר מזוהה וברור גם כשהוא מנותק מהאריזה המקורית ומהתוכן המקוריים שלו.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: עם כל ההתרגשות ורעשי הרקע ללכת עם מה שלנו נראה הכי נכון🤍
דעת המסקר: פרויקט גאוני שמראה על יכולות מאוד גבוהות בעיצוב, טיפוגרפיה, מיתוג, ופרינט. כל החלטה בפרויקט החל מהבחירות במוצרים, האריזה שלהם, המיתוג שלהם והסיפור שכל אחד מהם מספר יוצר אימפקט חזק שמצמרר כל צופה שמסתכל בו. זה פרויקט חכם עם ביצוע מדהים שיכול בקלות להיות מוצג במוזיאון ובתערוכות שונות בארץ ובחול. השליטה שלך בעיצוב הוא מהגבוהים שראיתי, שאפו פרויקט מטורף!
לינק לפרויקט: edenthings.myportfolio.com/copy-of-manat-krav
שומרת ישראל: עדן בנג'י
זהות זרה | Identity: Unknown
טל מרגולס | אינסטגרם: talmarg@
מנחה: עופרי פורטיס
תיאור הפרויקט: העבודה מספקת הצצה לעולמה של ילדה מאומצת במסע לגיבוש זהות. מיצב הכולל אוסף של עמדות בו כל עמדה מציגה זווית אחרת וחלק אחר מסיפור האימוץ. באמצעות פתיחת תיק האימוץ ושימוש במסמכים אותנטיים, המיצב מזמין את הצופה להכנס אל תוך חויה של חיפוש בלבול ואי ודאות.
תהליך העבודה: פתיחת תיק האימוץ גרמה לתחושות של בלבול, כל פעם מידע חדש מתגלה שסתר את כל מה שחשבתי לפני כן, ההתעסקות בנושא כזה רגיש פתח אותי כלפי המשפחה שלי, עצמי והעולם. בעבודה רציתי להעביר את החוויה שלי, הרצון לדעת ולהבין ואפשר לעשות זאת רק אם מתסכלים מקרוב. רק אם באים בראש פתוח להקשיב לסיפור, גם אם לא נדע הכל וגם אם האמת לא תמיד נעימה. אני לעולם לא אדע הכל. ויכול להיות שגם הצופה שלי הבין מהמסכים שלי משהו אני לא שמתי לב אליו. וזוהי המהות.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר: תפעלו מהבטן, עיצוב ורגש באים ביחד.
דעת המסקר: פרויקט מרהיב שמעבר לזה שהוא מסקרן מאוד מבחינה חזותית, המייצב מזמין את הצופים: לראות את הפרויקט מזוויות שונות, לגעת, להרגיש ולחקור. כאשר הצופה הוא חלק שמשלים את הפרויקט. התוצגה שלו בחדר חושך תורמת למסתורין והנושא בפרויקט סופר רגשי, עמוק ומעורר חיבור והזדהות עם היוצרת ועם התחושות שהיא מרגישה.
זהות זרה | Identity: Unknown
סיכום
תערוכת הבוגרים של 2025 באוניברסיטת חיפה הייתה מושקעת, חדשנית, מרגשת ומלאת נשמה.
אך עדיין יש מקום לשיפורים. המיתוג היה מסקרן אך לא ממומש עד הסוף, האוצרות התקדמה אך דורשת התאמות, והאתר דורש מחשבה מחודשת. אך למרות זאת, הפרויקטים עצמם — לב התערוכה — הפגינו רמה גבוהה מאוד של יצירתיות, דיוק ומקצועיות. אין ספק: הבוגרים.ות של השנה הזו יודעים לתת SHOW. היה תענוג לראות, לשוחח, ולהתרגש יחד איתם. אני בטוח שהשנה הבאה תביא איתה עוד שיפורים — ובעיקר, יותר הקשבה, הכלה, וחיבוק של כל התחומים וכל הבוגרים.
